מטרתה של הפסגה היא הנאה מהחיים, ומטרתו של העמק היא למידה על החיים

"מטרתה של הפסגה היא הנאה מהחיים, ומטרתו של העמק היא למידה על החיים." (ד"ר ספנסר ג'ונסון).

בחברה המערבית העשורים האחרונים מאופיינים ברדיפה אחר האושר. שירים, ספרים, מחקרים ומאמרים מתייחסים אל האושר כאל פסגת חיינו ואל כל רגע אחר כאל רגע שכל תכליתו לחזור אל האושר הנכסף. הרדיפה אחר האושר מותירה אותנו פעמים רבות מותשים ומובסים. אני ממליצה בחום לראות את הסרטון הזה של Russ Harris, וללמוד על שלושת המיתוסים לגבי אושר, שבהם אנו לכודים\ות.

כולנו חווים\ות "עמקים" בחיינו. נטייתנו הראשונה היא לחפש את הדרך הכי מהירה לצאת מהעמק, לטפס מהר אל הפסגה. לעיתים אנחנו מאשימים\ות את עצמנו על הזמן הארוך של הטיפוס, חסרי\ות סבלנות עד שננשום אוויר פסגות. ולאחר שהגענו אל הפסגה לא לוקח זמן רב עד שאנו מוצאים\ות את עצמנו שוב בעמק, אפילו מבלי ששמנו לב. מתחילים\ות את הטיפוס מחדש... אנו עשויים\ות לחשוב שמשהו לא בסדר אצלנו. למה אצל כולם\ן הfacebook מלא בתמונות מאושרות, כולם\ן נוסעים\ות, עושים\ות ונהנים\ות, ורק אנחנו נמצאים\ות במאבק כדי לשמור על הראש מעל המים? אנו עשויים\ות לפנות לטיפול תרופתי, להדביק לעצמנו תוויות, להרים ידיים... הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי מציע לעשות דבר חשוב אחד: לבדוק את העובדות. האם אנו יודעים\ות מה נדרש כדי להגיע אל אותה תמונה מאושרת שראינו במדיה החברתית? האם הציפיות שלנו מותאמות לדרך החיים שבה אנו חיים\ות? האם אנו שמים\ות לב באותה המידה לרגעי האושר כמו לרגעי הכאב?

ל"עמקים" בחיים יש תפקיד. אם נחקור אותם, נלמד אותם, נבין אותם, נוכל להיעזר בהם, ונוכל לטפס לפסגות גבוהות יותר. בלעדיהם, לא נעריך את השפע שיש בחיינו והחיפוש אחר הפסגות הגבוהות יותיר אותנו מותשים\ות.

אפשר ללמוד מכישלונות ואפשר ללמוד מהצלחות. מה שחשוב הוא שנמשיך ללמוד על עצמנו ועל הדרך שלנו בעולם, כדי לשפר את איכות חיינו ואת רווחתנו הנפשית. הבודהיזם, שמתכתב רבות עם הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, גורס שסבל הוא חלק מהעולם שבו אנו חיים, ולסבל יש תפקיד בחיינו: אם לא ניתן לו ללמד אותנו, רק נחזור אליו שוב ושוב... עשו מעשה ולימדו מהסבל. ואז עזרו לאחרים\ות עם הסבל שלהם\ן.