"לצערנו, רק לעיתים רחוקות אנחנו מזהים רגעים מאושרים בשעה שאנו חווים אותם" (נטליה גינצבורג)

רגע של אושר.

המורה (הנזירה) והמורה הישראלי מעודדים חשיבה מדיטטיבית על "סליחה". זה יום כיפור, ואני בריטריט בודהיסטי של שתיקה וצום. הטלפון הסלולרי סגור ומבעד לדלת נראים בבירור נופי המדבר, השמש צובעת את השמיים בצבעים כתומים. הטמפרטורה בגומפה נוחה, ויש שקט. בתוך השקט עולה לפתע המחשבה: "כאן ועכשיו הכל סבבה". אני שמה לב שבאמת ברגע הנוכחי אין סיבות לדאוג. אין מטלות שאני אמורה להספיק, אין טלפונים והודעות שמצופה שאענה להם, אין אדם אחר לדאוג לצרכיו, הגוף שלי בסדר ולא דורש ממני דבר. כאן ועכשיו הכל בסדר. הוצפתי בהכרת תודה על הרגע הנהדר הזה, שכמובן מייד חלף כשהמיינד שלי התריע לגבי הנסיעה בחזרה הביתה הצפויה בחושך בהמשך היום ועוד מחשבות על בעיות החלו לצוץ. אך מאז נשאר איתי הרגע ההוא וההבנה שבחוויה (ולא רק באינטלקט) שישנם רגעים כאלה שבהם הכל בסדר, ואם אאפשר לעצמי למצוא את העוגן כאן ועכשיו אוכל למשוך אליו את המיינד הסורר שרץ לעשות את תפקידו 7\24- לנבא בעיות ולמצוא להן פתרונות.

אני מתרגלת קשיבות ומדיטציה כבר יותר מ-10 שנים. מלמדת קשיבות יותר מחצי עשור. ועדיין, גם אני זקוקה לרגע הזה של החוויה, ששווה יותר מ1000 הסברים רציונליים. זה היה "רגע של בסדר" שמבחינתי היה אושר צרוף. רגע שהביא אותי לחשוב על אלפי הרגעים הדומים לו שפיספסתי ושאני מפספסת.

בטיפול התנהגותי-דיאלקטי (DBT) יש הרבה כבוד לקשיבות (Mindfulness). זוהי מיומנות המפתח, המאפשרת לנו להשתמש ביעילות בכל שאר המיומנויות שהטיפול מציע ובתהליכי הלמידה שלנו בכלל. התרגול מאפשר לנו ללמוד איך למקד את הקשב שלנו. איך לעצור לזמן מה את הטייס האוטומטי שהמיינד שלנו משתמש בו, בכדי לקחת אחיזה בעצמנו, ובאופן "ידני" לכוון את עצמנו אל מקום חפצנו. למה שנעשה את זה? כי הטייס האוטומטי שלנו הולך לכיוון של פתרון בעיות. וכשאין לו בעיה מיידית לפתור, הוא מביא אלינו (באמצעות היכולת השפתית שלנו) את בעיות העבר והעתיד. איך אפשר להיות מאושרים ככה?

המוח שלנו, שתפקידו להגביר את סיכויי הישרדותנו בכדי שנוכל להתרבות, לא מסמן "אושר" כמטרה ראויה. זאת למרות שהיכולת לשהות עם רגשות נעימים (והשהייה עימם) תורמת מאוד לחוסן הנפשי שלנו. אז עד שהמוח האנושי ילמד שגם חוסן נפשי חשוב להישרדות בעידנים שלאחר המהפיכה התעשייתית, העבודה מוטלת עלינו- באופן מודע לצאת מהטייס האוטומטי ולאפשר לעצמנו לזהות ולשהות בתוך רגעים של אושר.

המיומנות המתאימה לכך בDBT היא המיומנויות של צבירת רגשות נעימים (Accumulating positives) לטווח הקצר. אם את-ה רוצה לתרגל את המיומנות, הנה המתכון של מרשה לינהאן:

1. לייצר רשימה של פעילויות שמעלות אצלך רגשות נעימים.

2. להחליט לעשות כל יום (או לפחות 2-3 פעמים בשבוע) לפחות אחת מהפעילויות שברשימה.

3. בעת ביצוע הפעולה שים-י לב כשהמיינד שלך מנסה לקחת אותך אל פתרון בעיות והחזר-י אותו להתמקד ברגשות הנעימים שעולים, שוב ושוב ושוב. אפשר למקד את תשומת הלב בתחושה הגופנית, ברגשות, במחשבות הנעימות וכך לאמן את המוח ולהגביר את יכולתו לשהות עם רגשות נעימים.

תרגול המיומנות הזו, במשולב עם תרגול קשיבות, עוזר לנו לזהות מה מצבנו הרגשי והגופני בזמן אמת- וכך מאפשר לנו לזהות ולהנות מרגעי האושר כשהם כאן, ולפעול באופן מיומן יותר ברגעי הכאב.

הסבר נוסף על תרגול קשיבות ניתן למצוא בערוץ הYouTube שלי.