החיים מתחילים במקום שבו נגמר אזור הנוחות שלך

"החיים מתחילים במקום שבו נגמר אזור הנוחות שלך" (ניל דונלד ולש)

אזור הנוחות, כשמו כן הוא, נוח. גם הייאוש והתסכול הופכים לנוחים ומלווים את חיינו מבלי שנשים לב. הגשמה עצמית פעמים רבות מצריכה עבודה (לעיתים קשה), והיא לעיתים נדירות חלק מאזור הנוחות.

גם פסיכותרפיה מוציאה אותנו מאזור הנוחות. במהלכה אנו פוגשים את מה שאנחנו מסתירים מעצמנו. המחיר הוא הוויתור על ההימנעות ועל ההקלה הרגעית שהיא נותנת לנו. הרווח הוא היכרות גדולה יותר שלנו עם עצמנו והגדלת היכולת שלנו להשפיע לאורך זמן על הרווחה הנפשית שלנו עם פחות ויתור על הערכים ועל כיווני החיים החשובים לנו.

במהלך עבודתי פגשתי לא פעם א\נשים שביקשו ממני לתקן אותם\ן, את חייהם\ן, את מחשבותיהם\ן ואת רגשותיהם\ן. אולם, כשמגיעים אל שלב העבודה, שלב היציאה מאזור הנוחות- נתקעים. במהלך ההיסטוריה כנראה שנוצרה הציפייה שעצם הדיבור על נושאים שונים בפסיכותרפיה יעזור לשנות את המציאות ו\או את היכולת להתמודד עם החיים. ניסיוני וניסיון חבריי מראה אחרת. הגעה לתובנות היא חלק חשוב בעבודה הנפשית שלנו בתוך טיפול, אך אין די בה כדי לשנות את התנהלותנו מחוץ לחדר הטיפול.

על מנת להביא לשינוי משמעותי "בחוץ", יש להסכים לצאת מאזור הנוחות. להסכים לפגוש את הרגשות הלא נעימים, להסכים להיכנס למצבים שאנו נוטים להימנע מהם, לתרגל מגוון של התנהגויות חדשות ולאתגר את הקריין\ית הפנימי\ת שיושב\ת בתודעה שלנו ואומר\ת לנו כל הזמן מה אנחנו לא יכולים\ות לעשות ועם מה אנחנו לא יכולים\ות להתמודד.

זהו מסע משותף, של מטופל\ת ומטפל\ת. מסע משותף מאפשר להתבונן פנימה ולגייס את הכוחות להתמודד עם חלקים ועם התנהגויות שלנו, שמפחיד אותנו לפגוש לבד. אל המסע הזה אנו יוצאים\ות במטרה להתחבר אל מה שחשוב לנו באמת, על מנת לשחרר את עצמנו ממגבלות מיותרות, מהטיות חשיבה שמתעתעות בנו ומדפוסי העבר שכבר לא מועילים אותנו. האם זה שווה את היציאה שלך מאזור הנוחות?